מאת מונא נסאר – מתמחה, ועו”ד אייל שטרנברג מנהל מחלקת דיני עבודה

חוק דמי מחלה, תשל”ו-1976 המסדיר את עניין התשלום לעובדים חולים, אומנם אינו מתייחס לתופעה הנפוצה לאחרונה, בה עובדים מוציאים ימי מחלה פיקטיביים או ימי מחלה לאחר שהוזמנו לשימוע, אשר מעסיקים רבים לא ידעו איך וכיצד נכון יהא להתמודד איתה, אולם הוא אחראי לה לאור שתיים מהוראותיו:

1. ההוראה הקובעת כי במידה ולעובד אישור מחלה שקיבל מרופא קופת חולים המעסיק אינו רשאי לטעון כנגד אישור זה ולדרוש מהעובד לעבור בדיקה רפואית מטעמו של המעסיק
2. ההוראה הקובעת כי אין לפטר עובד כל עוד הוא נמצא בימי מחלתו הצבורים על-פי דין.

בנוסף, ביום 24.7.17 התפרסם חוזר מינהל הרפואה, אשר ניסה להסדיר מתן ימי מחלה ע”י רופאים שונים וקבע כללי משחק להנפקת אישורי מחלה. אולם חוזר זה אך הקשה על המצב, בייחוד בשל העובדה, כי בין היתר, החוזר מאפשר לרופאים להוציא ימי מחלה רטרואקטיביים לחולים ואף ללא נוכחותם בפועל במרפאה.  

לאחרונה התפרסם פס”ד מהפכני, אשר אמור לעזור למעסיקים למגר את התופעה, מאת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (להלן: “בית הדין“), אשר דחה את תביעתה של עובדת לשעבר (להלן: “העובדת” ו/או “התובעת“) בחברה לפיתוח כפר יונה (להלן: “החברה” ו/או “הנתבעת“), אשר תבעה את החברה בטענה, כי פוטרה שלא כדין.

בבואו לבחון את הליך הפיטורים של העובדת, בית הדין התייחס בין היתר לעובדה כי לתובעת הוצאו אישורי מחלה בימים בהם בילתה במלונות וסרטים ואף קפצה בנג’י – וקבע כי מדובר בגזל כספי המעסיק: “הקלות הבלתי נסבלת בה ניתנים אישורי מחלה היא תופעה פסולה“.

העובדת הועסקה במשך כ-9 שנים כמנהלת חשבונות ומזכירת המנכ”ל בנתבעת, החברה לפיתוח כפר יונה. בשנים האחרונות של עבודתה אצל הנתבעת, העובדת ביקשה להוריד אותה לחצי משרה בשל בעיות שיש לה בבית – דבר שלא התקבל בברכה אצל הנתבעת ולבסוף הוביל לפיטוריה.

בית הדין האזורי לעבודה

בעקבות האמור, הגישו העובדת והחברה תביעה ותביעה שכנגד לבית הדין האזורי לעבודה. בתביעה העיקרית טענה העובדת כי השימוע שנערך לה במסגרת פיטוריה נעשה שלא כדין, שכן לא נמסר לה פירוט הטענות כלפיה והשימוע נערך בנוכחות מנכ”ל החברה, ללא נציג נוסף. 

מאידך החברה, טענה כי במהלך שנות עבודתה איכות עבודתה של התובעת ירדה והיא הרבתה להיעדר לצורך עניינים פרטיים. וכן טענה החברה כי התברר לה, כי התובעת קיבלה תשלומי שכר שלא היו מגיעים לה וכי פוטרה כדין ואף נערך לה שימוע כדין. 

במסגרת פסק-דינו התייחס בית-הדין לא רק לפיטורים עצמם אלא גם לתקופה שלאחר השימוע ולאחר מסירת מכתב הפיטורים, והבהיר כי הצטיירה בפניו תמונה קשה בנוגע להתנהלות התובעת בכל הנוגע לימי המחלה. היות, שכעולה מתיעוד דף הפייסבוק של התובעת, ימי המחלה לא מנעו ממנה לבלות עם משפחתה וחברים בסרטים, במלונות, בחוף הים ובפעילות אקסטרים. עוד הבהיר בית הדין, כי “אם כטענתה המצב היה רגוע מבחינת מחלתה ולכן יכלה לנפוש בבית מלון, יכלה גם להתייצב לעבודה מעשה זה הוא בגדר גזל כספי הנתבעת”.

עוד קבע בית הדין, כי מעדותה של התובעת לא ניתן להבין אם נבדקה או לא ע”י רופא בעת שקיבלה את אישורי המחלה, שכן באישורים צוין “אפס ביקורים”. בנוסף, מהמידע שהתקבל מקופת החולים בעקבות צו שהוציא ביה”ד, עולה כי חלק מאישורי המחלה שהונפקו בעבור התובעת ניתנו לה באופן רטרואקטיבי ולאחר שחזרה מחופשתה עם משפחתה ואף במהלך החופשה. כמו כן קיימים אישורים כפולים מרופאים שונים. 

נוכח האמור, קבע בית הדין, כי היה על התובעת להשיב את ימי המחלה שקיבלה, אלא שהחזר ימי המחלה לא נתבעו ע”י החברה. עוד נקבע כי אין מקום לשלול לתובעת את פיצויי הפיטורים וחלף ההודעה המוקדמת ולהשיבם לחברה, מאחר שגם סעדים אלו לא נתבעו בכתב התביעה. עם זאת מאחר שבהליך השימוע הוזהרה התובעת שלא לנצל את ימי המחלה כימי חופשה, והיא המשיכה בהתנהלותה בעניין  זה, היה מקום לשלול את פיצויי הפיטורים וחלף ההודעה המוקדמת.

לסיכום, מפס”ד ניתן להסיק באופן ברור כי בתי הדין ערים לקלות שבה עובדים מקבלים אישורי מחלה פיקטיביים או אישורים לאחר זימונם לשימוע ואף לחוסר האמצעים העומד למעסיקים להתמודד עם תופעה זו. פסה”ד מהווה הצהרה ברורה מאת בית הדין, כי מקרים כאלה ידונו בקפדנות ולא תעמוד הקלה כלשהי לעובד שכזה, אשר גוזל את כספי המעסיק.