מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייה
סגירה

הנחיות לאירועי שבתרבות בתקופת הבחירות

1.נבקש להביא לידיעתכם את עיקרי ההנחיות לעניין קיום אירוע “שבתרבות” בהתאם לתב”כ 13/23 חבר הכנסת משה ארבל ואח’ נ’ עיריית באקה אל-גרבייה ואח’. ההנחיות מפונות כלפי רשויות מקומיות המאפשרות קיום אירועי “שבתרבות” תוך שימוש בנכסי ציבור ו/או משתתפות במימון אירועים אלה (להלן: “האירועים” ו/או “אירועי שבתרבות”).

2. ביום 12.2.2020 נדחתה עתירה שהגישו חבר הכנסת משה ארבל ומפלגת ש”ס כנגד קיום אירועי “שבתרבות” ברשויות המקומיות ובמועצות האזוריות (להלן יכונו ביחד: “הרשויות המקומיות”). 

3. העתירה עוסקת בקיום אירועי “שבתרבות” שנוהגות חלק מהרשויות המקומיות לקיים בימי שבת (בד”כ). אירועי “שבתרבות” הם אירועים המתקיימים באולמות ובנכסים אשר ככלל, נמצאים בבעלות/בניהול הרשות המקומית. במהלך האירועים ישנו מנחה הדן בנושאים מגוונים עם מספר מוזמנים כמו עיתונאים, אנשי רוח, ולעיתים קרובות – ובעיקר בתקופת בחירות – פוליטיקאים. 

4. העותרים סבורים כי כאשר מוזמנים לאירועים פוליטיקאים או מי מטעמם, אסור לרשות לממן את האירוע מכספה הציבורי. לדעת העותרים, אירועים אלה מהווים שימוש אסור במשאבי ציבור בניגוד לסעיף 2א’ לחוק הבחירות לכנסת [דרכי תעמולה] התשי”ט -1959, (להלן: “חוק התעמולה”), וזאת לאור שני טעמים העיקריים, כדלהלן:

  • במסגרת השתתפותם של גורמים פוליטיים באירועים אלה נערכת תעמולת בחירות, וזהו המרכיב הדומיננטי של האירועים.

  • קיומם של אירועים אלה בשבתות פוגעת בשוויון ומונעת מחלק מהמועמדים ברשימות להשתתף בהם.

5. כב’ יו”ר הוועדה (השופט ניל הנדל), קבע כי אין לקבוע באופן גורף כי אירועי “שבתרבות” נקיים מתעמולת בחירות כשם שאין לקבוע שהם מהווים בהכרח תעמולה כזו. לדידו, כאשר התמונה הכוללת היא של “דיון אקטואלי” שחשיבותו לציבור רבה במיוחד אזי יש לקבוע כי אופיו הדומיננטי של האירוע אינו של תעמולת בחירות. 

6. בחינת המרכיב הדומיננטי של האירוע תעשה לפי המבחנים שנקבעו בפסיקה, ביניהם: הנסיבות החיצונית הסובבות את האירוע; יוזם האירוע (ישנן פעמים בהם הגורם היוזם את אירועי שבתרבות אינו גורם פוליטי העומד בראש רשות; תדירות אירועים אלה (האם נערכים כל השנה או רק בתקופת בחירות); תוכן הדיונים ואופן עריכת האירועים (האם הדיון נערך במתכונת של הרצאה על ידי הנואם או דו שיח, האם מנחה האירוע הוא עיתונאי הבקיא בכללים החלים על ביצוע תעמולת בחירות); וכו’.

7. לצורך בחינת הדומיננטיות של האירוע, חלה חובה על מקיימי האירוע, להתייחס לשתי נקודות עיקרית. האחת – ההקפדה על אזהרה מפני תעמולה מראש. והשנייה – בחינה פרטנית של נסיבות העניין.

8. ולא זו אף זו – קיום אירועי שבתרבות חייב להיבחן גם לאור עיקרון השוויון בין המועמדים. ויוסבר: 

  1.  על פי כב’ השופט נ’ הנדל, דיני תעמולת הבחירות בכלל, וסעיף 2א’ לחוק התעמולה בפרט – נועדו גם למנוע פגיעה בשוויון. משכך גם אם תוכן הדברים שנושא הגורם הפוליטי אינו עולה כדי תעמולה על פי מבחן הדומיננטיות, יש בהם היבט תעמולתי אם יתברר כי ל”גורמים פוליטיים אחרים לא ניתנה הזדמנות ליטול חלק בשיח“. בהתאם לזאת נקבע כי יש לבחון שוויון בין הרשימות ואין להסתפק אך בהזמנת נציגים מרשימות שונות ויריבות. 

  2. ודוק – אין בכך כדי לחייב את מקיימי האירועים להזמין לכל אירוע מועמדים מרשימות שונות ובעלי דעות שונות. לעיתים ניתן להזמין גם מועמד אחד בלבד. המבחן להזמנת הגורמים המשתתפים באירועים אלה הוא כוללני, ובשים לב לכך שהשוויון הנדרש על פי חוק התעמולה, הוא שוויון מהותי ולא תחשיבי (כמבואר בפסיקה). דוגמא לעריכת שוויון כזו ניתן לראות בסעיף 15א’ לחוק התעמולה המסדיר את שידורי התעמולה בטלוויזיה וברדיו בדרך שבה למפלגות קיימות בכנסת יש זמן רב יותר, לצורך תשדירי תעמולה, מאשר הזמן המוקצה לרשימות חדשות. 

  3. קיימת הכרה בכך שלא ניתן לערוך את האירועים תוך הזמנה של מאות משתתפים ואף לא “להנגיש  את כל השבתות למועמדים שומרי שבת“. יש צורך להתחשב במכלול הנסיבות האופפות את האירועים כמו דרישות הקהל וכדומה. 

  4. כב’ השופט הנדל הסתפק בקביעה כללית כדי לעמוד על האופן בו יש ליישם את עקרון השוויון בין המועמדים. וכך כתב:  

[“] … אין כאן מקום לשרטט קווים מדויקים. נסתפק בקביעה הכללית כי על הרשות לשקול בנפש חפצה פניה של מועמד להשתתף בשבת תרבות, תוך בחינת נתונים ענייניים ואת היתכנות השתתפותו באירוע או את קיומן של אלטרנטיבות. מטבע הדברים ניתן לצפות שלפחות ביחס לרשויות קטנות יותר, לא ניתן יהיה להיעתר לכל דרישה. העיקר שבנסיבות המתאימות, תינתן לגורם הפונה הזדמנות הוגנת להציג את מרכולתו לציבור הבוחרים [“] 

9. סיכום הדברים: 

  • משהחליטה רשות מקומית/מועצה אזורית, לממן אירועי שבתרבות איסור התעמולה חל עליהן. 

  • החובות החלות על הרשויות הממנות אירועים אלה דומות לכללים החלים על שידורי טלוויזיה ורדיו, שעיקרם אזהרה מראש והגדרת התעמולה האסורה, ופיקוח בזמן אמת על הדיון. 

  • חשיבות רבה יש גם לבחינת האפשרות לאפשר לגורמים שונים ליטול חלק באירועים אלה באמצעות “הנגשת אירועי שבתרבות” (גם למועמדים דתיים וגם למועמדים של רשימות קטנות). כל זאת בכפוף לסייגים ובשים לב לשיקולים מעשיים כמו: דרישות הקהל, כמות האנשים שיבואו (שהרי אין טעם בקיום אירועים שאיש לא יגיע אליהם) והסיכון שבביטול האירוע בשל היענות לדרישות השונות בקשר לעריכת האירוע.

  • להשלמת התמונה ייאמר כי הסייג השני – אשר נקבע בהחלטת השופט הנדל –  קשור יותר בחובה המוטלת על הגורמים הנוטלים חלק באירועים שלא לנצל במה זו בניגוד לדין. 

  • היועמ”ש של כל רשות המארגנת אירוע אקטואליה, יבהיר את הכללים למנחה האירועים, בפרק זמן סביר לפני עריכתו ולא יאוחר מ- 24 שעות עובר לקיומו.

10. לצורך זיהוי תעמולת בחירות, הנערכת במסגרת האירועים, ניתן להיעזר במבחנים שנקבעו בפסיקה ושחלקם הוזכרו בפסקה 6 דלעיל.