תאגידים עירוניים- סוגיית אי הבהירות החלה בעניין תנאי העסקת עובדים

007תאגיד עירוני הינו תאגיד המוקם על ידי רשות מקומית[1]המחזיקה לפחות בחמישים אחוזים מכוח ההצבעה בו. התאגיד פועל לקידום טובת תושבי הרשות ואינטרסים של הרשות אשר מכוחה ותחת מכותה הוא פועל.

לעניין אישיותו המשפטית של התאגיד, נקבע בפסיקה כי התאגיד העירוני מהווה זרוע ביצועית של הרשות ועל אף זיקתו לעירייה, הרי שהוא בעל אישיות משפטית נפרדת מהעירייה שכן “מרגע התהוותו קונה תאגיד עירוני – ככל אחיו התאגידים – זכויות וסמכויות לעצמו, נושא הוא בחובות לעצמו, ואין רואים בו מחלקה ממחלקות העירייה”.[2]

על אף האמור, חלה עמימות בנוגע לעניינים מסוימים בדבר פועלו של התאגיד העירוני, בעיקר לאור לקונה בחקיקה מטעם משרד הפנים. דוגמה לכך הינה נושא שכרם של עובדי התאגיד העירוני אשר אינם נמנים על עובדי הרשות המקומית ואינם זכאים לתנאיה. נוהל אסדרה שפרסם משרד הפנים בתחילת שנת 2011 קבע הוראה כללית[3]לפיה כל משרה בתאגיד עירוני מחייבת פרסמו של מכרז המעניק הזדמנות שווה לכל אדם,בדומה לכללי הרשות המקומית. עוד נקבע כי סולם הדרגות ותנאי ההעסקה “לא יחרגו מהמקובל ברשות המקומית” (היינו, אין חובה להשוות את השכר ומכל מקום חל איסור לחרוג מהיקף השכר ברשות המקומית).

הוראה זו שלנוהל האסדרה מעוררת קשיים שכן קיים מספר רב של משרות בתאגיד עירוני שאינן קיימות באף צורה ברשות המקומית ועל כן לא ניתן להשוות בין תנאי השכר שלהן (לדוגמה: מדריכי חוגים, מנהל מתנ”ס וכיוצ”ב). עניין נוסף המקשה על ביצוע ההקבלה האמורה בין תנאי השכר מצוי בבסיס תנאי ההעסקה של עובדי התאגיד העירוני- בעוד שכלל עובדי הרשות המקומית מועסקים בכפוף לחוקת העבודה ועל בסיס הסכם קיבוצי, עובדי התאגיד העירוני מועסקים בהסכם העסקה אישי והוראותיו, ורק הן, חלות עליהם. לפיכך, הם אינם זכאים לתנאים נוספים מלבד לה המנויים בהסכם העסקתם זה. ולמעלה מזאת, העובדה כי תאגידים עירוניים כפופים לנוהלי אסדרה שונים הינה מגמה שהחלה דרכה בתקופה האחרונה. משכך, קיימים עובדים רבים בתאגידים אשר אינם עובדים מכוחו של הסכם כלשהו ושינוי תנאי העסקתם הנוכחיים לאלה הכפופים להוראות נהלי האסדרה האמורים יכול להוות משום הרעת תנאי העסקה.

בכל הנוגע לשכר מנכ”לים בתאגיד עירוני-  ישנה וודאות מסוימת לאור הפצתו של חוזר מנכ”ל (להלן: החוזר) מטעם משרד הפנים הקובע הנחיות בעניין[4], אולם גם בתחום זה ישנה עמימות מסוימת. חוזר המנכ”ל קובע כי שכרו של המנכ”ל בחברה עירונית ייגזר כאחוז מסוים שייקבע גם כן, משכרו של מנכ”ל הרשות המקומית. כמו כן, מלבד השכר החודשי הקבוע, קובע החוזר הוראות נוספות בדבר דמי הבראה, הוצאות רכב, דמי כלכלה וכיוצ”ב. הקושי הראשון הוא כי שכר מנכ”ל התאגיד נגזר משכרו של מנכ”ל הרשות ללא כל קשר לגודלו, היקף פעילותו והיקף מחזורו הכספי, כך עלול להיווצר מצב בו מנכ”ל תאגיד עירוני קטן ברשות גדולה ישתכר יותר ממנכ”ל תאגיד גדול ברשות קטנה, משמע, אין קורלציה בין שכר המנכ”ל לפעילותו בתאגיד. קושי נוסף העולה מאופן הגדרת שכר המנכ”לים הינו בהיעדר אפשרות לתמרץ מנכ”לים והיעדר יכולת לקבוע את שכרם בהתאם לאופן ניהול התאגיד. השיטה הנוהגת כיום מתעלמת מאופן ניהול התאגיד מהבחינה הכספית ומבחינת ניהולו התקין.

על מנת לענות על השאלות הללו ולפזר את מסך הערפל סביב שאלת שכר עובדים, לרבות שכר בכירים, בתאגידים עירוניים, שוקד משרד הפנים על הוצאת ניסוח הנחיות ברורות בנוגע לשכר עובדים בתאגיד, בדומה לקובץ התפקידים המפורט הקיים ברשות המקומית. ההצעה נוספת, שטרם פורסמה, שואפת אף להנחיל דרך חישוב חדשה לשכר מנכ”לים בתאגידים עירוניים אשר תתחשב, לא רק בגודל התאגיד וגודל הרשות המקומית, אלא בפרמטרים נוספים כגון רווח והפסד, עלות הפעילות וכיוצ”ב. חוזר המנכ”ל העתידי יסדיר בנוסף נושאים שונים הנוגעים לשכר עובדים בכירים נוספים לכשיצא.