עריכה: עו”ד רותם ארביב-קופלניקוב, מר ניצן לוי
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים, קיבל ערעור על החלטת ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה שדחתה את בקשת הצדדים לאישור הסכם פשרה בנושא היטל השבחה.
נסיבות המקרה:
המערער רכש מספר נכסים בשכונת עג’מי ביפו, ולטענתו השכונה בה שוכן הנכס היא שכונת שיקום אשר לגביה חל פטור מתשלום היטל השבחה, וזאת בהתבסס על פי תיק המידע של הנכס משנת 2001, לפיו לא קיימת לגביו חבות בגין היטל השבחה. לחלופין טען, כי למצער טענות אלה כדי להפחית את ריבית הפיגורים ואין לחייבו בריבית פיגורים בגין שתי תקופות: הראשונה, החל ממועד התוכניות המשביחות. השנייה, היא התקופה שבה התנהלו הליכים משפטיים בין המערער למוכרות (2005-2010).
הוועדה המקומית והמערער ניהלו משא ומתן להסדר פשרה, לפיו המערער הסכים לוותר על טענותיו בנושא ריבית הפיגורים בתקופות הראשונה והשנייה. המשיבה, הסכימה להחיל את מדיניותה, אשר לפיה לתקופה הראשונה, נהגה שלא לחייב נישומים בריבית פיגורים ככל שעסקת המכר בוצעה קודם למועד זה. לגבי התקופה השנייה, קיים נוהג שלא לגבות ריבית פיגורים, שעה שקיימת מחלוקת לגבי הבעלות בנכס.
וועדת הערר דחתה את הבקשה למתן תוקף להסכם הפשרה, תוך כדי שהיא מבססת החלטתה כי ריבית הפיגורים מהווה תמריץ לדיווח במועד על הסכם המכר וכי לא נעשה דיווח בפועל על הסכם המכר בסמוך לעסקה, וזאת בהתבסס על פסק-דין (ע”א 1333/14 סעדה נ’ דוברונסקי [פורסם בנבו] (28.7.2015)). מכאן הערעור.
החלטה:
השופט אליהו בכר קבע כי לפי הסמכות הנתונה לבית המשפט עפ”י סעיף 13א’ לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, הסכם הפשרה אינו חורג במהותו באופן יוצא דופן. הפחתת שיעור ריבית הפיגורים המתבקשת והקטנת החבות במס תואמת את הצורך וההכרח לאפשר לצדדים, לרבות הנישום והוועדה מקומית, לממש את זכותם להגיע להסכמות בכפוף לדרישות הדין. לפיכך, הורה השופט על אישור הסכם הפשרה בנותנו תוקף של פסק דין.
עמ”נ 32055-06-18 דוברונסקי נ’ הועדה המחוזית לתכנון ובנייה – מחוז תל אביב
אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי.
האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ואינו מחייב של הנושא.