מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייה
סגירה
  • הצהרת נגישות

הגיעה העת לבטל את חובת השימוע בפיטורים

הגיעה העת לבטל את חובת השימוע בפיטורים

עו"ד גדי שילהדיני עבודה | מזה עשרות שנים חלה חובת שימוע על מעסיק שמבקש לפטר עובד. מקורה של החובה הזו היא בפסיקת בית המשפט העליון בנוגע לשירות המדינה, ובמהלך השנים היא הורחבה לסקטור הפרטי. מטרתו של השימוע היא לתת לעובד הזדמנות להתמודד עם הסיבות אשר בגללן המעסיק שוקל לפטר אותו ולנסות לשכנע את המעסיק כי אין מקום לפטרו.

עורכי דין העוסקים בתחום יודעים היטב שהשימוע מסתיים בדיוק איך שהתחיל – בפיטורי העובד, רק שבדרך שני הצדדים ליחסי עבודה עוברים תהליך משפיל, מיותר ולעיתים גם מזיק לשניהם.

מצידו של המעסיק ההחלטה כבר התגבשה בליבו. הדין אכן מחייב את מעסיק לשמוע את העובד "בלב פתוח ונפש חפצה", אולם ברור שמרגע שרכבת הפיטורים יצאה לדרך, קשה מאוד לעצור אותה. המעסיק שהחליט לזמן עובד לשימוע, עשה זאת לאחר ששקל את כל האפשרויות העומדות והגיע למסקנה כי הוא מבקש להיפרד מן העובד. בדרך כלל, הזימון לשימוע נעשה אחרי שיחות עם העובד עצמו ועם מנהלים שלו. עצם הזימון לשימוע פורם את יחסי האמון בין הצדדים באופן שמקשה על עבודה משותפת.

האופן שבו מתנהל השימוע מחריף עוד יותר את חוסר האמון המעסיק שמעוניין בהצלחת השימוע מבחינה משפטית מעלה על הכתב את כל תכונותיו השליליות של העובד, קטנה כגדולה. בשימוע עצמו המעסיק לעיתים חוזר על הדברים ומדגיש מדוע אין העובד מתאים לתפקידו.

בימים שלפני השימוע מתקיים לעיתים מעין משפט זוטא בין הצדדים. העובד ששכר את שירותיו של עורך דין, דורש שיגלו בפניו את כל המסמכים והראיות התומכים בכוונה לפטרו. המעסיק מצידו מתגונן בטענה שאין רלבנטיות לכל המסמכים, ומציע לעובד שיציג את טענותיו בשימוע. וכך, הצדדים נכנסים לעמדות מלחמה עוד בטרם נפגשו.

העובד, לעיתים אדם באמצע חייו, לעיתים מבוגר יותר, מתייצב לאירוע שבו עליו להתמודד עם "הספד הפוך". זהו תהליך מעליב, משפיל ולעיתים הרסני. העובד מוצא עצמו מצטדק על תכונותיו הטובות, או אפילו משיב מלחמה ומשמיץ את מנהליו על כך שהעלו על דעתם לפטרו.

וכיצד נגמר השימוע? בדיוק כפי שהתחיל – בפיטורי העובד. לעיתים השימוע הוא רק שלב בדרך לתביעה של העובד לבית הדין לעבודה. גם אם מצא בית הדין פגם בהליך השימוע הפיצוי בדרך כלל נמוך ועומד על כמה עשרות אלפי ש"ח, שספק אם מכסים את שכר טרחתו של עורך הדין.

בתי הדין לעבודה חזרו וקבעו בפסקי הדין כי השימוע איננו "טקס" אשר יש לקיימו, אולם בפועל, זה המצב. מידיי פעם אני שואל עורכי דין בתחום, בכמה שימועים היו אשר הסתיימו אחרת מאשר התחילו. המספרים נעים בין 0 ל-2. חלק מעורכי הדין מספרים על שימועים אשר מראש היה ידוע כי יסתיימו רק בהעברת העובד לתפקיד אחר, אולם היה צורך לתת לעובד את התחושה שהוא ניצל מפיטורים.

השימוע הופך אפוא להליך חסר תוחלת, אשר נזקיו גדולים מתועלתו. אין להבין מכך שמעסיק יכול לפטר עובד כלאחר יד. מעסיק שעומד לפטר עובד צריך לשוחח עימו וצריך לשמוע אותו. מעסיק שנהנה מעבודתו של אדם צריך למצוא את הדרך לומר – תרמת לעסק, אך אינך מתאים עוד. זוהי התנהגות בסיסית בין בני אדם. אולם הטלת החובה המשפטית על עריכת שימוע כפי מתכונתה כיום, אינה מועילה לאף אחד מן הצדדים ליחסי עבודה ומייצרת התדיינויות משפטיות רבות ומיותרות. הגיעה העת לבטלה.